גידול יענים בארץ ישראל בעת החדשה

ישראל אהרני, הזואולוג העברי הראשון תיעד וגידל את היען מהתת המין הארץ-ישראלי שנכחד בשליש הראשון של המאה העשרים. במאמר זה מפורסם לראשונה מסמך בו אהרני מתאר את ייחודו של היען המקומי ועדיפותו על שאר תתי המין הקיימים בעולם

.https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsArticles/amar(1).pdf

"ישראל אהרני והיען הארצישראלי –  על היוזמה לגדל יענים בארץ ישראל", עת מול, 279 (תשפ"ג), עמ' 14 – 17.

המדריך לאיסוף וצביעה בתולעת השני

"תולעת השני" הייתה מקור מן החי (כמו תכלת וארגמן) להפקת צבע יקר ערך בגוון כתום-אדום בתקופת המקרא ובימי הבית השני.  במסורת ישראל  תפס השני מקום מרכזי בעבודת ה' במשכן ובמקדש, למשל כמרכיב בטהרת המצורע ובהכנת אפר פרה אדומה.  לצבע השני היו  גם שימושי חולין רבים, כמו צביעת אריגים שהיו מבוקשים על ידי הנשים, בדומה לתכשיטי זהב (שמ"ב א כד; ירמיהו ד ל).

בעולם הקדום היו ידועות בשימושן כמה מיני כנימות שגדלו באירופה מהן הפיקו את צבע השני. פרופ'  זהר עמר, מאוניברסיטת בר אילן איתר לפני שנים אחדות מין כנימה הגדלה על עצי אלון מצוי בחבל ההר הים תיכוני. מהכנימה הוא הפיק צבע 'כתום-אדום' ובדיקה כימית הראתה שהיא מכילה חומצה קרמזית. על פי ניתוח מקורות שונים, ניתן לשער שהיא הייתה מקור צבע השני במקדש בעבר.

 במאמר זה מתפרסם לראשונה מדריך מעשי לאיסוף של כנימות השני הגדלות על עצי האלון והנחיות להפקת צבע מהן. זהו נספח למחקר המלא שפורסם בספר  'בעקבות תולעת השני הארץ-ישראלית'.

לקריאה במאמר:  המדריך לאיסוף וצביעה בתולעת השני, נוה צוף תשפ"ב.

השימוש באלות בארץ ישראל בעת העתיקה; פירות, שמן ושרף

  מחקר זה מקיף המציג את מקומם של האלה הארץ-ישראלית והאלה האטלנטית בנוף הצומח הבר והתרבותי בארץ ישראל הקדומה. הוא מציג בהרחבה את המקורות ההיסטוריים (בעיקר ספרות חז"ל והקלאסית) והארכאולוגיים (בוטניקה ארכאולוגית ופליאוגרפיה). המחקר מתמקד במיוחד  בתיאור השימושים של פירות האלה למאכל ולהפקת שמן ושרף שהתקיימו עד לעת החדשה.

תרומתו העיקרית של המחקר היא בתיאור תהליך ההפקה המעשי של שמן ושרף מהאלות. המחקר מראה שהפקת השרף נעשתה בעבר בעיקר מהאלה האטלנטית לצרכי רפואה ובעיקר לקטורת שהייתה נדרשת ביותר בעולם הקדום ושימשה כמוצר ייצוא של ארץ ישראל. במהלך המחקר הופק לראשונה בישראל שרף מכשמונים עצים מארבעה מוקדים גיאוגרפים שונים. ההפקה נעשתה בהתאם לשני מודלים; הפקת שרף מאלת המסטיק באי כיוס שביוון והפקת שרף מאלה אטלנטית בכורדיסטן העירקית שתוצריה עדיין נמכרים בעולם הערבי. כמויות השרף הגדולות שקיבלנו מאששות שאכן מדובר בתעשייה שהייתה לה בעבר פוטנציאל כלכלי וריווחי.

להרחבה

"השימוש באלות בארץ ישראל בעת העתיקה: פירות, שמן ושרף", מורשת ישראל, 19 (2021), עמ' 5 – 42 (בשיתוף עם א' זבטני).

אריג הארגמן הקדום ביותר מימי דוד ושלמה

כך התלבשו דוד ושלמה:
כך פורסם במגזין היוקרתיPLOS ONE , במחקר רב תחומי של ד"ר נעמה סוקניק ופרופ' ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב, ובשיתוף עם פרופ' זהר עמר, ד"ר דוד אילוז ד"ר אלכס ורוואק מאוניברסיטת בר אילן, וד"ר אורית שמיר
פיסת אריג נדירה וצמר, הצבועים בצבע הארגמן המלכותי היוקרתי, מתקופתם של המלכים, נחשפה לראשונה בתמנע. זו העדות הקדומה ביותר באזור הלבנט לאריגים הצבועים בחלזון הארגמן, הנחשב לצבע היוקרתי ביותר בעת העתיקה. לדברי החוקרים, הממצא הדרמטי מעיד על קיומה של אליטה חברתית בתמנע בימי דוד ושלמה

להרחבה: https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0245897

המדריך למפצח הארגמונים – המהדורה באנגלית

 המדריך למפצח הארגמונים –  המהדורה באנגלית

A  practical guide to producing raw dye from snails for Royal Purple

בישראל פועלים כבר עשרות שנים גופים וחוקרים אחדים בשחזור הפקת צבע התכלת והארגמן. מדובר במחקר רב תחומי: היסטורי, ארכאולוגי וביולוגי עם היבטים מעשיים.  לפני כעשור פרסמנו את המדריך המעשי להפקת צבע מחלזונות ועתה אנו מפרסמים את הגרסה הלועזית.

Zohar Amar, A  practical guide to producing raw dye from snails for Royal Purple and Biblical Blue: History and reality, Neve Tzuf  2020.

"המדריך הקצר למפצח הארגמונים", על אתר, יז (תשע"ג), עמ' 111 – 123.

ניסוי מדמה של שרפת פרה אדומה

 שריפת פרה אדומה היא מצווה מהתורה והתקיימה  עד לשלהי בית שני.  מדובר בטקס נדיר שהתרחש אחד לכמה דורות ומהאפר הכינו מים מקודשים שטיהרו מטומאת מת. המקורות ההיסטוריים מעידים שנוהג טהרה מהאפר שנותר, התקיים עד לראשית המאה הרביעית לספירה.

פרטי שריפת הפרה ואופן הכנת האפר מופיעים בהרחבה במקורות מתקופות המשנה ועד כה הנושא נלמד רק באופן תיאורטי. במחקר שערך פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר אילן בשיתוף הרב עזריה אריאל ממכון המקדש נעשה ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומה ובאמצעותו ניסו לברר שאלות מחקר אחדות, כגון: מה כמות העצים שנדרשה לשריפת פרה אדומה עד שתישרף כליל לאפר וכמה אפר נשאר בתום התהליך. כיצד יתכן שאפר משרפת פרה אחת כפי שמופיע במקורות יכול להספיק לשנים רבות ?

אחד המודלים ששימש לבניית תוכנית הניסוי היה טקס הקרמציה שנערך עד היום בהודו ובנפאל. כל תכנון הניסוי וקיומו ארך כמה חודשים.  במהלך הניסוי שוחזרו כל הפרטים הנזכרים במקורות, החל מחפירת "גת", בור מלבני, שעליו נבנה המוקד שהיה עשוי ממגדל של עצי אורן, אלון ותאנה יבשים.

לצורך הניסוי נבחרה פרה בוגרת (מתה) מגזע "בלדי" שרווח בארץ ישראל בעת העתיקה. תהליך השריפה ארך כתשע שעות ומאפר הפרה ותוספת העצים ששימשו לשרפתה התקבלו כמה עשרות ק"ג של אפר. מסתבר שלצורך הכנת "מי חטאת" נדרשת כמות זעירה של אפר שפוזר על פני המים. בהתאם לכמות  האפר שהתקבלה הציע החוקר מודל תיאורטי לחישוב כמות ההזאות שניתן לקבל ממנו בפועל. מדובר במחקר פורץ דרך בעל משמעות היסטורית תודעתית ויישומית, שכן שמאז שחרב בית המקדש לא עסקו באופן ממשי בקיום הלכות פרה הלכה למעשה.

להרחבה: "ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומה", תחומין, מ (תש"פ), עמ' 543 – 553.

שיעור "כאגוז"

המידות והמשקלות נקבעו בעבר בין היתר על פי אומדן של פירות וזרעים שהיו שכיחים בתזונת האדם. שיעורים אלה שיקפו גודל ממוצע והיו לעיתים שונים ממקום למקום בהתאם לזני הפירות.  מאוחר יותר התקבעו שיעורים אלה במידות מוחלטות, באמצעות חישובים שונים.  לצד כ"זית" ו"כביצה" ישנו שיעור "כאגוז", , שנזכר מעט מאוד במקורות ולא זכה כמעט להתייחסות  לשיעורו במחקר התורני. במחקר זה נבקש בקצרה לסקור את אזכורי שיעור האגוז, לנסות לשער את גודלו ונפחו ולבחון מה היחס בינו ובין שאר שיעורי התורה. המחקר מבוסס על הממצא הארכאולוגי, בעיקר ממצדה ועל דגימות מזני האגוזים המסורתיים של ארץ ישראל בעת החדשה.

להרחבה: "שיעור כאגוז", המעין, 234 (תש"פ), עמ' 52- 60.

ברכות הנהנין וסל המזונות והבשמים של יהודי עדן, תימן

ברכות הנהנין נוסח יהודי עדן *  זהר עמר ודורון יעקב

"ברכות הנהנין" הינה סוגיה הלכתית העוסקת בדיני ברכות על הנאות חושיות שונות, טעם, ריח וראייה. סוגה זו מופיעה בהרחבה כבר בתלמוד החל ממסכת ברכות ועד לקונטרסים מיוחדים שנכתבו בעניין זה בעת החדשה. הפוסקים שעסקו בכך נהגו להמחיש את ההלכות באמצעות דוגמאות שהיו שכיחים במקומם ובלשונם. מכאן חשיבותה של ספרות זו המהווה תשקיף נאמן לתרבות החומרית בכל אתר ואתר.

במאמר זה נעסוק בשלושה קונטרסים נדירים מראשית המאה העשרים שעוסקים בברכות הנהנין על פי מנהגי קהילת עדן שבתימן.  בקונטרסים הכתובים בניב הערבית העדנית  נזכרים למעלה ממאה מוצרי מזון ובושם שונים המשקפים את סל המזונות המגוון של הקהילה העדנית. המוצרים ומגוון הדיאלקטים מהווים  תשקיף להשפעות והקשרים של הקהילה עם מרכז תימן, עירק ובעיקר הודו.

להרחבה:"'ברכות הנהנין' בנוסח יהודי עדן", תימא, יז (תש"פ), עמ' 80 – 102

הפלפל השחור בארץ ישראל: על גידול צמחים אקזוטיים מ'הודו ועד כוש' לאור מדרשי חז"ל

הפלפל השחור (Piper nigrum), הוא תבלין אקזוטי, שהיה בשימוש שכיח במרחב הים תיכוני החל מהתקופה הרומית ואילך.  מאמר זה עוסק בתיאור הצמח לאור מקורות חז"ל ומעמדו ההלכתי,  לצד המקורות הקלאסיים. יתכן שמדרשי חז"ל  המזכירים גידול צמחים אקוזוטיים קיים יסוד היסטורי וריאלי.

במאמר מוצעת האפשרות, שלצד יבוא הפלפל מדרום ומזרח אסיה במסגרת מסחר התבלינים הער בתקופה הרומית, הוא גודל תקופה מסוימת בארץ ישראל באופן מצומצם כצמח נוי בגנים מלכותיים, בנאות המדבר או בחוות של אמידים שבהם התאפשרו התנאים לגידולו.  אחת האפשרויות לגידול צמחים אקזוטיים כמו קינמון היה בתוך חממות הבנויות מלוחות זכוכית.

למאמר: ז' עמר, "הפלפל השחור בארץ־ישראל : על גידול צמחים אקזוטיים 'מהודו ועד כוש' לאור מדרשי חז"ל ירושלים וארץ-ישראל, 12 – 13 (תש"פ), עמ' 309 – 332.

העצים לשרפת הקרבנות ופרה אדומה במקדש

מאמר זה עוסק בסוגיית העצים אשר שימשו לשריפת הקרבנות בבית המקדש מחד ולשריפת פרה אדומה מאידך. בספרות החיצונית והן בספרות התנאית  מופיעים קריטריונים אחדים לבחירת העצים המתאימים לצורך כך ואף רשימות המפרטות את מיני העצים. במסגרת זו עמדנו על ההבדל בין שני סוגי מקורות אלה המשקפים תפיסות הלכתיות שונות. ספרות חז"ל משקפת תפיסה יותר גמישה המאפשרת להשתמש כמעט בכל מיני העצים; היא מונה את העצים שהשתמשו בהם בפועל בימי המקדש  ורשימת עצים מצומצמת שנאסרו לשימוש זה.

לבד מניתוח הטקסטים, יש במחקר זו תרומה בהצגת תובנות המבוססות על סדרה של ניסויים, ששופכים אור על המקורות הקיימים ומשלימים אותם. הם מאפשרים לעמוד על תכונותיהם של העצים מבחינת איכות הבעירה ולנסות להעריך מדוע עצים מסוימים הועדפו לשימוש ומדוע אחרים נפסלו. כמו-כן, עמדנו על ההבדל בין עצי המערכה ששמשו לקרבנות במקדש  ובין העצים שבהם שרפו את הפרה האדומה.

המאמר הועלה לאתר – ר' https://jewish-faculty.biu.ac.il/node/1496

כתובת המאמר עצמו היא

https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ17/amar.pdf

https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ17/amar.pdf