מה חדש החודש?

חודש שבט

פירות הארץ; ישנים גם חדשים

ט"ו בשבט הפך במאות השנים האחרונות כיום המציין את שבחי פירותיה של ארץ ישראל. למעשה בתקופת המקרא מגוון הפירות היה יחסית מצומצם: גפן, זית, תאנה, רימון, תמר, שקד ובאופן מוגבל גם תפוח ואגוז המלך. בעקבות שינויים טכנולוגים שחלו בריבוי העצים (שיטת ההרכבות) בתקופה ההלניסטית רומית החלו לגדל פירות נוספים, כגון: אגס, אפרסק, משמש ושזיף. גל נוסף של פירות התווסף בימי הביניים בעקבות כיבושי הערבים, ששלטו במרחב שבין ספרד להודו. הנסיבות הפוליטיות החדשות הקלו  על העברת גידולים מאזור דרום מזרח אסיה למזרח התיכון ובהם: קנה סוכר, בננה, תפוז, לימון וחציל. עם גילוי יבשת אמריקה הגיעו פירות וירקות מהעולם החדש ובהם: העגבניה, תפוח האדמה, פלפלת ותירס. סל המזון שלנו ממשיך להתעשר במאה השנים האחרונות עם הגעת האבוקדו, הקווי והפסיפלורה ועוד. הצלחת גידול וטיפוח של עצי פרי כה מגוונים נובע מהעובדה שארץ ישראל הקטנה משמשת מפגש נדיר בין אזורי אקלים עולמים.

מאמר על "צמר חיה שבים" הנזכר במקורות ישראל –

בעקבות שרידיה של מסורת טוויה עתיקה

מחקר זה עוסק בסיבים עדינים דמויי משי, שהופקו בעת העתיקה מצדפה ימית בשם מניפנית אצילה (Pinna nobilis) לצורך אריגת פריטי לבוש יקרי ערך. תופעה זו נזכרה במקורות היסטוריים שונים ולראשונה במקורות חז"ל בשם "צמר חיה שבים".  במאמר זה נבקש להציג תופעה מיוחדת זו ובמיוחד להאיר את המקורות היהודים שלא זכו לחשיפה מספקת עד כה. המחקר מתאר את שרידיה האחרונים של מסורת עתיקה זו, כפי שתועדה בידי המחבר באי סנט אנטיוכו (Sant'Antioco) שליד סרדיניה בשנת תשס"ה. ועוד.